ברכה לחג האהבה שלנו- ט"ו באב
פורסם בתאריך 16.07.10
לפני ימים אחדים פנה אלי לקוח וביקש שאכתוב עבורו שיר/ברכה לרגל חג האהבה היהודי. כשביקשתי שייתן לי קצת כיוון, יחשוף באוזני כמה מילות אהבה שירצה שאשתמש בהן בברכה, הקדים ושאל אם אני יכולה לספר לו קצת על מה, בעצם, ולמה חוגגים? אז נידבתי לו ידע כללי ושטחי בהחלט, סיפרתי לו שזה חג מקסים שאנחנו לא נותנים לו מספיק כבוד, חג קדום שנזכר במקורות וקשור בחיבור לאימא אדמה, לבציר הענבים המבשילים בחום יולי- אוגוסט. בחג זה היו בנות ישראל לובשות בגדים לבנים, והולכות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן. תגיד הוללות, הוספתי בחיוך, תגיד חגיגה נטולת רסן, מה שחשוב הוא שבטח היה כאן שמח לפני שנולדנו.
אחרי שנידב לי בתמורה וברוב טובו, כמה מילות אהבה, ושיתף אותי בתחושותיו כלפי בת זוגו- הנה מה שיצא.
משתפת גם אתכם/ מקווה שלהנאתכם-
יקירתי, אהובתי,
לאחת והיחידה שתמיד איתי...
לרגל החג הקרב ובא, השקעתי המון מחשבה
בניסיון לגלות בעצם- מה זאת אהבה ?
חשבתי על-כך שיש אהבה ממבט ראשון,
זו שאנחנו מרגישים כשאנחנו פוגשים באדם הנכון.
ויש אהבה שלוקחת לה את הזמן כמו תבשיל קדרה
אבל תמיד - האהבה היא בחירה.
חשבתי ש...
אהבה היא מקום שנמצא בדמיוננו, בו אנחנו משקיעים ללא ליאות
רגעים מצטברים בהם האושר לא ניתן לכימות.
אהבה זו ארוטיקה, אבל לא רק
יש בה מרכיבים ששלובים זה בזה מאוד חזק.
כי אהבה מורכבת גם מאכפתיות, אחריות, כבוד, האדרה
כשהמורדות ספורים והעליות- בלתי ניתנות לספירה.
אהבה היא הרבה יותר ממילת תואר
היא כמו לשיר "ולא היה בינינו אלא זוהר "....
אהבה זה-
לקום בבוקר עם חיוך מרוח על השפתיים
ולהרגיש ריחוף בין ארץ לשמיים.
אהבה זה להרגיש את מחשבותייך,
לחבק בחום, לנחם כשצריך ולנגב את דמעותייך.
אהבה זו תחושה ממכרת
זה לא לדעת איפה אני מתחיל ואיפה את נגמרת.
מחלה מדבקת שאין לה מרפא, וכולנו חולים בסיכון
אהבה היא ללכת יחד יד ביד לאותו כיוון.
אז בואי נחגוג יחד את החג הזה כאילו אין מחר
ויש לי עוד רעיון נהדר -
אולי...אציע לך להינשא לי ואת תעני ב- "כן "
ואז משמעות האהבה בינינו תהיה – להתחתן.
כי את לי מיועדת ואני לך מיועד
הלוואי ונאהב לעד !
בברכת - חג אהבה שמחתמיד שלך, אהובך
טקסט ממבואות הלב בנוגע לימי בין הזכרונות
פורסם בתאריך 12.04.10
כמדי שנה, עם סיום חג הפסח, הראשון והשני, חגיגות המימונה וה"אסרו חג", או בקיצור- כל חגיגות האוכל שסוגרות לנו את פרק ה" שבת אחים גם יחד "- נוחתת עלינו אווירת ההתכנסות.
יש משהו כבד באוויר, שמקבל את פני יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואת יום הזיכרון לחללי צה"ל ואירועי הפיגועים. כנראה שזה אפריל, הידוע כחודש שעושה כל שברצונו. יום אביך ממלא לנו את הריאות באבק מדבר, למחרת נוחתת עלינו צינה ואז בא השרב והגשם – אימת כל מנהל טקס.
כן, גם הטבע משתתף בתחושות הכאב על לכתם של ילדים, חיילים, נשים, תינוקות. כולם היו בננו.
כתב פעם הסופר סמי מיכאל את הדברים הבאים: "הטבע הוא תפאורן מחונן וערמומי: הוא יוצר אשליה של קביעות ושל המשכיות עקשנית. מנגנון ההמשכיות מקים לתחייה יערות שרופים, מרדים הרי געש מתפרצים, מביא מזור ושכחה ללבבות שבורים".
אולי באמת כוונתה של הרוח לשאת את היגון הלאה מכאן, להיות הרוח במפרש חיינו ולדחוף אותנו לעשייה, להצלחה, כדי שלא נתקע רק בזיכרון, אלא שנשמור על צמיחה מתמדת למרות ואף על פי.
בימים אלו אני נדרשת לכתיבת נאומי הטקסים העצובים הללו, שנדמה כאילו כבר הכול נאמר בהם, ומה כבר אפשר לחדש, אבל אני נדהמת בכל פעם מחדש להיווכח כיצד כמה שורות של רעיון של נושא הנאום, מוליכות אותי לכל מיני מקומות שמתחדשים כל הזמן. מוליכות אותי לכל הפינות הנסתרות שנמצאות שם עמוק בליבו ומגיחות החוצה פעם בשנה.
כנראה, שלא תמו הדרכים לבטא את רצח העם, את המוות, את האסון את הטרגדיה הלאומית והאישית. אלפי פנים לכאב הזה. כל נאום הוא הספד אישי ונוגע ואין שני לו.
המשותף לכולם הן מילות הסיום : יהי זכרם ברוך !
ברכה לפסח, ברכה לחג האביב, ברכה שהכל פורח סביב
פורסם בתאריך 28.03.10
משפט חכם המיוחס לארנסט בן טוען כי: " החירות היא להיות חופשי מהדברים שאיננו סובלים, על מנת שנוכל להיות עבדים של הדברים שאנו אוהבים ". משפט מקסים, אבל הצילו- מי זה ארנסט בן ?
מי שזה לא היה, הוא ודאי לא חשב במושגים של חופש מעול מצרים ואהבה לעבודת הבורא, אבל הוא גם לא אסר עלינו להשאיל ממנו משפט חגיגי כל-כך כדי לקבל פני הבאות.
המשפט הזה עלה בדעתי כאשר ממש כמו בשיר, " שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב ...."
שהנה זה בא שוב, כמו שעון, בריטואליות מדהימה של הטבע שלא טועה לעולם.
ימי הגשם המתחלפים בחמסינים וסופות החול, האובך והלחות הגואה, ושוב גשם.
כל אלו הם יותר מרמז לכך שמר אביב כבר כאן, וכדאי שנקבל את פניו יפה ובכבוד,
כי הוא מביא איתו גם ריחות מבשמים של פריחות, שאין כמותם, מלביש את העצים בהמון ירוק אחרי כל העירום של החורף,
וחוץ מזה האלטרנטיבה הפחות נעימה כבר מגיעה... הקיץ. חכו בסבלנות ותיווכחו.
אז זה הזמן לעצור ולהתענג על כל רגע אביבי.
לחדש ולהתחדש/ סתם ככה להתרגש,
להזמין חברים לקפה במרפסת ובכלל- להיפגש,
להזמין את כל המשפחה ל "סדר " – בלי להתבייש,
לחשוף ידיים לבנבנות כדי שיקבלו קצת צבע
לצאת ולבלות, להפיק פיקניק קטן בטבע.
להתענג על שעון הקיץ ולהודות לו שהימים מתארכים
ולקחת פסק זמן כדי למלא מצברים, כי מוכרחים.
הערה- מותר לנוח אם מתעייפים
אבל אסור לשכוח שהחיים יפים.
אז שיהיה לכולנו חג אביב נפלא ופסח שמח
כתיבת ברכה לחג האהבה
פורסם ב-14.02.10
בצירוף מקרים, או יותר נכון, תאריכים, די נדיר, חברו להם השנה יחד והתנקזו להם בצפיפות חגיגית שטופת שמש - כמה אירועים: חג האהבה (לא שלנו, שלהם. זה שלנו נחוג תחת איומי לחות וחום יולי- אוגוסט, אבל מה רע לאהוב בכל הזדמנות אוניברסאלית ?), ראש חודש אדר ויום המשפחה (למי שלא זוכר, זהו יום האם המסורתי שנקבע ל- ל' בשבט, אבל הרחיב עצמו במהלך השנים).
אז מה יש לנו ? את כל המילים הכי יפות וחמות והן : משפחה, אהבה, שמחה ו " הא בהא תלייא ". הן תלויות זו בזו, שזורות זו בזו בסימביוזה מדהימה, ומי מביננו, שמילים אלו הן חלק ממצע ומרקם חייהם על בסיס קבוע – אשריהם. זכו.
משפחה זו זכייה- כי הטבע האנושי מכוון אותנו להתאגד לקבוצות, ומעטים הם אלו החיים להם בדד. משפחה זו זכייה, כי רק היא מקבלת אותנו לחיקה ללא מסכות, בשקיפות מלאה, בלי תנאים ובלי להיות שיפוטית. אין מאושר מילד שגדל בבית חם, אוהב ומחבק, ויודע שגם בשלילי הבא בתעודה יש לו כתובת לחזור אליה ויקבל אפילו ארוחת צהריים ( נו, בסדר, אז יכין לו בעצמו..).
משפחה היא מקום פיסי ומקום מטאפיזי שבו ובפניו אפשר להתקלף ולהתפשט גם כמטאפורה וגם בריאליטי, מבלי להיות מובכים מהעירום.
משפחה היא נמל לעגון בו את ספינת חיינו אחרי כמה גיחות בים הסוער, משפחה היא צוק איתן להסתתר מאחוריו מאימת רוחות וגלים, היא מישהי לחבוט בה, לרוץ איתה למרחקים ארוכים, לצעוק כשקשה, להתפרק.
אהבה זו זכייה- כי לזכות באהבה אמיתית, אהבת חינם – זה לא סוג של נס. זו עבודה קשה בה אנו נותנים את עצמנו ומעצמנו, וההיזון החוזר מאפשר לנו לרחף גבוה כמו בלון הליום. אהבה מזינה זוגיות, אימהות, אבהות, חברות, יכולה להימצא בכל מקום בו נמצאים שני אנשים לפ
( יהיה מי שיאמר שהכול מתחיל באהבה עצמית).
אהבה, על פי נפוליאון בונפרטה, היא : " התרגשות השמה בכף המאזניים האחת את כל אוצרות תבל ומלואה, ובשנייה- את היצור האהוב לבדו ". מקסים בעיניי.
שמחה זו זכייה- שמחה היא התוצר, הערך המוסף שהוא מנת חלקנו כשיש לנו משפחה ואהבה.
עם הפצעתו של חודש אדר אנחנו מצווים להרבות בשמחה ( נו, רק תענית אסתר קטנה וזהו... ).
אוסיף על כך, כי ראש חודש הוא יום שנרמז עליו במקורות, כי הוא יום שבתון ממלאכה ומכאן- שמתכבדת האישה בהמון הטבות שאינן מנת חלקה ביום יום, כך שבראש חודש אדר שחבר ליום האם יש לנו סיבה כפולה לפרגן לכל הנשים שבנינו ( היום פטור מגיהוץ. רק היום).
אם נראה לכם שהכתוב כאן בא ממקום תמים, נאיבי ולא מעיד על הכלל – צודקים. מה לעשות, אני לא הכלל. הכול כאן סובייקטיבי לגמרי.
|