טיפים לכתיבת נאומים



אז ככה...


כשמתקרבת סיבה למסיבה, והיא כבר נראית באופק, כדאי לאסוף ולרכז אנקדוטות, רעיונות, ציוני דרך. כך צוברים חומר גלם לכתיבת נאום.


לאחר שתכננו את ה"מה" (התוכן), נחשוב על ה "איך" (הצורה): מקאמה, פרוזה, שיר...ללכת על מה שהכי נוח, קולח לכותב.


חשוב לכוון את הדברים ישירות אל מי שחוגגים לו, ורצוי לעשות זאת על פי הקודים האהובים עליו ובצורה הברורה לו. לדוגמא : לא לפנות אל ילד בשפה גבוהה רק כדי לעשות רושם על הנוכחים (מביך לראות נער בר –מצווה מפהק למשמע דברי אביו אל מול פני האומה...) ולא לדבר אל אדם ענייני, קר ושקול במילים של "חמין לשבת". בברכה לאדם רוחני/ פיוטי אפשר להוסיף ציטוט מדברי אישיות ידועה או מהמקורות, שכן אלו מעשירים את הנאום.


מומלץ לתבל בהומור, רגש ונוסטלגיה, על פי הגיל וההקשר.
אם סגנון הכתיבה המועדף הוא חריזה, ויש סיכוי שתהפכו להיות המברכים האולטימטיביים, אפשר להכין אוסף של חרוזים שימושיים ואליו להוסיף בכל פעם הברקות חדשות. אפשר גם להיעזר בספרי חריזה בהם תמצאו מגוון אפשרויות לחרוזים.


נאום ברכה מחולק לשלושה חלקים ובנוי מפתיחה, גוף וסיום. הפתיחה חייבת להיות מעניינת. אפשר לפתוח בשאלה מסקרנת, במשפט שמעלה חיוך – העיקר לעורר עניין. 30 השניות הראשונות הן חורצות הגורל והן שתקבענה את מידת ההקשבה בהמשך. כך למשל יפתח ברכתו גבר בעל חוש הומור , נטול אגו, שחפץ לשמח את אשתו ביום הולדתה, אבל גם די חושש מהתוצאות, ואין לו בעיות של גילוי לב פומבי : 


אפתח בווידוי קטן -                         
אם להודות על האמת,                    
אני מעדיף להיות חי מאשר מת.        
זו הסיבה שכה טרחתי , רעייתי , לכבודך
מקווה שהמסיבה בדיוק לטעמך.         
אם תהיינה לך הערות , ומשהו חלילה לא הולם או מתאים,
בי נשבעתי , בעשור הבא מבטיח לתקן את כל העיוותים.

איך תתגבר אמא פולניה על הקראת נאום מרגש לבן/בת, כאשר צפויה סכנת "מפולת איפור" מרוב דמעות ? עושים חזרות, קוראים וחוזרים – מה יותר, ככה טוב, ומפנימים את הרעיון הבא כמו מנטרה : אין לי כל קשר למה שנכתב פה. אני בתורנות קריאת "פסוקו של יום". אין לאפשר לדימויים ולרגשות להשתלט לנו על המוח בעת הקריאה. זה כמו להיות לכמה דקות שחקן על במה מול קהל.


וטיפ אחרון במסגרת טיפים לכתיבה ממני אליכם – כדאי לכתוב מהלב, אמיתי, ולהיות כנים. את סגירת החשבונות, העקיצות והמסרים מתחת לחגורה, עדיף להשאיר להזדמנויות אחרות, פחות חגיגיות, כדי שבדיעבד לא תצטערו. 

הדברים פורסמו במדור "אודטה" במוסף "סופשבוע", מעריב, 20.5.2005