"הדבר החשוב איננו היכן אנו נמצאים, אלא באיזה כיוון אנחנו נעים"
(א. הולמס)
18 הוא גיל של שינויים: היציאה החוקית מאחריות ההורים, הגיוס לצבא או לשירות לאומי, וישנן גם הזכויות הקטנות הנלוות לגיל: מותר לקנות אלכוהול, להצביע בבחירות ועוד…
פנייה של לקוח לצורך כתיבת ברכה למי שחוגגים לו את גיל השינויים הזה, היא אתגר המחייב לכתוב סאגה קצרה, שמסכמת 18 שנות ילדות, ועדיין – מבלי להביך…
הנה טעימה…
גאיה שלנו,
מכיוון שאבא ואני לא מאמינים, שכבר חלפו 18 סתווים מאז הגחת לעולם, חשבנו, שאין טוב ויפה מרענון תאי הזיכרון. הפכנו באלבומים המסודרים בארון בסדר כרונולוגי מופתי, ונחשפנו לתמונות שמעידות שכל הפלא הזה שנקרא – הבת שלנו בת 18, אכן קורה.
תגידי…הילדה ההיא…זו את?
כנראה שכן, ועלינו להשלים עם העובדה, שלזמן יש חוצפה לרוץ כל-כך מהר.
בעצם זה הלך כך:
– שלב הבכי, חיתולים, פינוקים, לא מבינים אף מילה ממה שאת מנסה לשדר לעולם…
– שלב העמידה על הרגליים, ואז אימא ואבא עומדים עבורך על הראש, וממש לא חשוב מה את אומרת, כי ככה זה בפולנייה.
– שלב "האדם החושב"– גן, בית-ספר, לימודים, גיל 12, 13, 15, מתגלה כתלמידה מעולה אם רק רוצה.
– בת 16 אוחזת בתעודת זהות משלך, הבנקאי הפרטי שלך מספק לך למחרת היום כרטיס אשראי, למה לא…
– עוד שנה וקצת וכבר אוחזת ברישיון נהיגה, אוחזת בחבר חמוד, אוחזת בתעודת בגרות. יוצאת, הולכת, באה, ומותירה מאחורייך ענני אגזוז, כשאת בורחת לאימא שלך ומשאירה אותה שוב בלי אוטו. סליחה שעוד לא התרגלתי לספר לך מה התכניות שלי כדי שלא תשאירי לי בחצר חניה ריקה. בקומבינה מיוחדת את מועילה לקחת אותי טרמפ, על הדרך. כבר קיבלנו הודעה מביטוח לאומי שמפסיקים לשלם לנו את הקצבה בגינך, וגם מכבי הודיעה שתבואי לומר יפה שלום לרופא הילדים שגידל אותך.
עוד רגע ועוד אחד מצטרפים להרבה רגעים, והנה את ממש גברת, מקפידה בלבושך, רצינית, חושבת, פיקחית, מוכשרת, קולטת מהר, ממעטת בדיבור, מבינה עניין, שונאת שיחות נפש או בירורים למיניהם (חפירות! חפירות!)
תגידי, מתי בפעם האחרונה חטפת פליק? יו… איך בא לי לפעמים, אבל אני צריכה סולם.
בת 18, כבר 18- ולנו לא נותר אלא לשחרר לאט לאט את החבל, כי ככה זה בטבע.
הכוונה לפחות לחלק מאיתנו שקשה לו עם זה במיוחד.
כן, אבא'לה, אין צורך שתתקשר לברר איפה גאיה'לה, כי הוא מבלה, עושה חיים ואתה עושה לה פדיחות. אין צורך להזכיר לה לקחת כסף, היא הרגע שדדה אותי, אין צורך להזכיר לקחת תעודת זהות, מפתחות, היא מספיק אחראית, וברשימת הדברים שעושים לה ריגושים לא כלולות היתקלויות עם החוק. מכירה את היציאות מנתיבי איילון, וכן, כבר בררה בווייז היכן יש חנייה.
אין צורך להמליץ לראש העיר לבנות בסיס צבאי בשכונה, כי אולי בכלל תרצה לשרת רחוק מהבית, אז רד מהתכניות, אבא'לה.
מה שלא יהיה, נמשיך לדאוג, לברר מה את עושה, אם טוב לך, חם לך, קר לך, אם את לא רעבה (למרות שבגילך זה בא בגלים של אחת ל-10 דקות), ובכלל, נמשיך להיות הכתובת לפניות, טענות, בקשות, שק החבטות, כתובת לפינוקים, ואם רק תרצי, נטה גם אוזן קשבת ונשמע כל מה שבא לך לספר לנו. רק שתרצי כבר…הסינון הזה הורג אותנו.
נאחל לך את כל הטוב שבעולם, שתצליחי בכל הבחירות שלך, כי עכשיו את באמת יוצאת אל החיים ואל ההתמודדויות האמיתיות. כבר למדת שיש ביער המון זאבים ויש גם שפנים, וצריך רק לזהות אותם ולדעת מי בעדך ומי נגד. תזכרי גם, שאת לא יכולה לזכות בכל דבר שתרצי, איפה תשימי את הכל?
אנחנו אומרים לך בפעם האלף שאנחנו סומכים עלייך, גאים בך ומאמינים שהחינוך שנתנו לך – זה מה שיישאר לך אחרי שתשכחי את כל מה שלמדת בבית-ספר.
שמרי על אופטימיות ולא פחות חשוב, על הצניעות שלך. תני לאחרים לדבר בשבחך.
אנחנו מסכימים בהכנעה וחתומים על חוזה חד צדדי, להיות "התאילנדים" שלך, רק בבקשה, אל תצחקי עלינו שאנחנו כאלה, זה לא מצחיק להצטרף לדור ההורים המתבגרים, הלא מחוברים, הלא קשורים, הנודניקים, החיים בסרט ושומעים ברקע שירי א"י של פעם.
אנחנו לא אנטיתזה שלך, אנחנו פשוט פחות מוצלחים.
שיהיה לך הרבה מזל, שמרי על עצמך, היי גאה באיכויות שלך, ועשי בהן רק שימושים טובים וחיוביים.
אוהבים– רננה, אבא ואימא