חני פאר כותבת נאומים לאירועים משפחתיים, בחרוזים או בפרוזה. כאשר אני פוגשת מורות שפרשו מהמערכת בגיל שחיקה ועייפות החומר, אני רוצה לדעת מה המקצוע החלופי שהן בוחרות למען הנשמה והפרנסה. חני פאר, בת 38, שהיתה מורה להיסטוריה ולאזרחות בחטיבת הביניים, בוגרת מדעי המדינה, שיתפה אותי: "זה התחיל באיש ציבור, שמטעמים של צנעת הפרט לא אנקוב בשמו. האיש מרבה להופיע בציבור, וכידידה טובה נהגתי להכין לו נאומים רבים, וכל שכרי הייתה הידיעה שאנשים שומעים אותו ומתפעלים מנאומיו. החלטתי שבמקום לעשות טובה לחבר, אני הופכת את זה למקצוע". חני פאר החליטה שאם אנשים משקיעים המון כסף באירועים משפחתיים- בהפקה, בתאורה, במוזיקה, בפרחים, בתפריט- הגיע הזמן להשקיע כסף קטן בנאום של חתן בר המצווה, חתן יום הולדת חמישים וחתן כלה של חתונת הכסף. "אין ערך להסעדה טובה בלי החלק המילולי של בעל השמחה מול הקהל", היא אומרת. " פתחתי אתר באינטרנט, וגם התקשרתי לכל אולמות האירועים המובילים והצעתי את שירותי הטובים. אני מציעה את עצמי בחרוזים או בפרוזה. היתה התלהבות, וההיענות הפתיעה גם אותי. אני כותבת בקצב של 4 אירועים לשבוע ולא מגזימה במחיר, דורשת 350 שקל פלוס מע"מ". כדי הנאום יהיה אישי ויבטא את החיים הקטנים של בעליו, בעל השמחה ממלא שאלון שחיברה חני המכיל פרטים על זיכרונות, טיולים, חלומות ותחביבים. "אני משתדלת לכתוב נאומים עם קריצה, הומור, משהו בגובה העיניים, את האקדמיה ללשון אני משאירה מחוץ לתמונה. פונים אליי גם חוגים דתיים. לאחר שאני גומרת את היצירה קורה לי שאני קוראת את המוצר בטלפון והאנשים שהזמינו אותו פשוט בוכים. אני קולעת לנבכיהם, לפינות הקטנת של הרגש. דמעות ההתרגשות והצחוק שמדווחים לי לאחר המסיבה הם הסיפוק המקצועי שלי. היום אני רואה את עצמי כאישה שעובדת מהבית. אישה שיצרה לעצמה מודל משלה לפרנסה עם ריגוש. המקצוע החדש שלי פרץ מעצמו". חני פאר היא רק דוגמא אחת מוצלחת, המעידה שכל אחת מאיתנו יכולה למצוא לה מקצוע מספק ומפרנס בעזרת דמיון, תעוזה, וחשיבה יצירתית. ואני עצמי מקנאה גם באנשים שמסוגלים לעבוד מהבית. אני לא יודעת למה, אבל אותי זה מדכא. אני צריכה להתלבש,להתבשם ולצאת כדי להרגיש שאני אישה עובדת. אבל זו בעיה שלי ולא שלה.